פינת השלושה

אוזבקיסטן זה כאן

"פינת השלושה", היא "מסעדה עממית" משביעה, מתוקתקת וזולה במיוחד, המתמחה במאכלים בוכריים ובשיפודים מזרחיים

זיו לנצ'נר פורסם:  25.10.04, 14:55 

לו סיפרתי לכם על מסעדה ענקית, שנראית כאולם חתונות פשוט שבפשוטים משנות השישים, עם טאפט של ציורי נופים ושולחנות פורמייקה הומי משפחות, מסעדה שמגישים בה גוש-גשה, בחש ושאר מאכלים בוכריים מסורתיים, ואלכוהול בבקבוקים, ולא בכוסות בודדות, מסעדה שחשבון ארוחת הערב שלה לשני אנשים בעלי תיאבון מופרז עומד על פחות ממאה שקלים – איפה הייתם ממקמים אותה? אי שם באוזבקיסטן? אז זהו, שהמיקום הגיאוגרפי המדוייק הוא דרך בן-צבי 84, תל-אביב.

"פינת השלושה", המשתרעת למרגלות בניין פנורמה בדרום תל-אביב, עונה בצורה מושלמת להגדרה "מסעדה עממית". מלבד מאכלי הבית, הבוכריים, כולל תפריטה בעיקר שיפודים מזרחיים מוכרים. היא משביעה, מתוקתקת ושווה לכל נפש. השירות – האדיב, החביב והנכון כל כך – הוא רק בחזקת אפשרות. רוב הסועדים מעדיפים את החדר המרכזי, שעובד בשיטת השירות העצמי. ועדיין, כולם נראים מאוד מרוצים. "פינת השלושה" – הנה מגיעים הפלשבקים – היא ה"לאכול בחוץ" של לפני שלושים שנה.

העממיות באה, כמובן, על חשבון האנינות. בניגוד לרבים מהלקוחות, לא גדלתי על פלוב ומנטו (ובכל זאת, גדלתי, בלי עין הרע). הם יידעו לקבוע טוב

ממני, עד כמה האוכל המוגש כאן מתקרב לגרסה שהם מכירים מהבית הפרטי, בישראל או באוזבקיסטן. מנסיוני הצנוע, זה שמשתדל לאכול הכל בסביבתו הקרובה, תבשילי האורז של "פינת השלושה" פחות עדינים מאלה של "סמרקנד" באור-יהודה, וכיסוני הבשר פחות מיוחדים מאלה של "ננוצ'קה" הגרוזינית בתל-אביב. אבל כיף לאכול אותם, ובהתחשב בהשקעה, גם מאוד משתלם. זה רק לגמרי לא משתלם למי שחוסך בקלוריות. המטבח, איך לומר, נדיב בשמן. ואגב, הוא גם נדיב באופן כללי.

הארוחה נפתחת בסדרה ארוכה של סלטוני-שיפודיות – סבירים, ממוצעים, לא משהו ששווה להכביר עליו מלים. משם עלינו על המסלול הבוכרי. אכלנו שלושה סוגים של כיסוני בצק בוכרי ממולאים – גושגשה (אפוי), מנטו (מאודה) וצ'יבורק (מטוגן עמוקות). המילויים: בשר ובצל, או תפוח-אדמה ובצל. המנטו היה הטעים שבהם, בזכות בצקו החלקלק, הגוש - גשה נחמד מאוד, יבש מבחוץ ולחלוחי מבפנים, והצ'יבורק הבינוני במקום השלישי – הטיגון המאסיבי קצת סמירטט את המעטפת. המחירים, כדי לסבר את הכיס – 6 שקלים ליחידה (כל אחת, מנה ראשונה בפני עצמה).

כפריקים של אורז, מסין ועד עיראק, הסתערנו על הגרסאות האוזבקיות – פלוב (אורז עם גזר ובשר בקר) ובחש (אורז בעשבי תיבול, בשר בקר וכבד עוף). כאן ניצח הבחש הירקרק, שניזון מכוסברה, שמיר ופטרוזיליה, ושילב בהצלחה נתחי בשר קטנטנים, כמעט פירוריים. הפלוב היה קצת פחות מעניין וקצת יותר שמן. והמחירים: 24 שקלים לצלחת גדולה, 14 שקלים לקטנה. לתבשילים צירפנו סלט בוכרי של עגבניות ובצלים חתוכים גס עם תבלינים ומעט עשבים (13 שקל). היה מרענן, היה במקום. על הקינוחים ויתרנו מטעמי כשרות (הם היו פרווה). אבל גם מטעמי כבדות. במשך כל הארוחה ניסינו לפצח את התעלומה, אבל רק כשסיימנו וקמנו, הבנו: לכבוד שנינו קראו למסעדה "פינת השלושה".